פסק-דין בתיק ת"ק 20113-01-12

1.         בפניי תביעה העוסקת בתאונה בין כלי רכב. לדברי התובע, הנתבע 1, פגע ברכבו אשר חנה בצד הדרך. הנתבעת 2 הינה המבטחת של אותו רכב פוגע.

2.         התובע היפנה בטיעוניו לעלות תיקון הרכב, שכר טרחת שמאי וכן טרחה ועוגמת נפש, כרכיבים הנתבעים על ידו בתביעה זו.

3.         בכתב ההגנה אשר הוגש ע"י הנתבעים ונחתם ע"י נתבעת 2 בלבד, כפרו הנתבעים בגובה הנזק הנתבע ע"י התובע, זאת באשר למספר רכיבים כמפורט בכתב ההגנה. 

            לטענת הנתבעים, שמאי מטעם הנתבעת 2 אשר "בדק את התיק", קבע כי מדובר בנזקים "מופרזים" ולפיכך קיזזה הנתבעת 2 מהסכומים הנתבעים, עד לסכומים אותם "אישרה" לצורך סילוק התביעה.

4.         בדיון שנערך בפניי ביום 23.7.12, התייצבו התובע וכן נציגה מטעם הנתבעת 2. לדברי התובע, הנתבע 1 הינו שכן שלו. התובע שוחח עם הנתבע 1 בטרם הדיון, וזה הבהיר לו כי הוא יודע על מועד הדיון, אולם מבחינתו ידע כי הנתבעת 2 תשלם את הדרוש בתביעה זו. עוד הוסיף התובע כי הנתבע 1 התחתן לאחרונה. נציגת הנתבעת 2 אישרה כי בגין מקרה התאונה הנדון שילם הנתבע 1 השתתפות עצמית לנתבעת 2.

5.         לגבי העדרו של הנתבע 1 מהדיון, אני מקבל את גרסת התובע לפיה זה ידע על מועד הדיון ובחר שלא להתייצב. גרסת נציגת הנתבעת 2 מאששת את ההסבר אותו שמע התובע מהנתבע 1 ולפיו, מאחר ושילם השתתפות עצמית לנתבעת 2, זאת צריכה לשאת ביתרת התשלום.

6.         לאור הנסיבות המצטברות להיעדרותו של הנתבע 1, כאמור לעיל, אני קובע כי ניתן ליתן פסק דין אף בהעדרו מן הדיון שכן זה בחר שלא להתייצב.

7.         לאחר שהתובע חזר בפניי על האמור בכתב התביעה ולא נשאל ולו שאלה אחת על ידי נציגת הנתבעת 2, אני מקבל את גרסתו במלואה.

8.         באשר לנזק שנגרם לתובע - אני קובע כי נזק זה הוכח די הצורך. אפנה לעניין זה לחשבונית ממוסך ד"ר פח וצבע ירושלים (1998) בע"מ, המוצאת חיזוק בחוות דעתו של השמאי יובל עופר. כמו כן, אפנה לחשבונית של השמאי יובל עופר בגין שכר טרחתו.

9.         אינני מקבל את טענות ה"קיזוז" של נתבעת 2 באשר לנזקים שנגרמו לתובע. מדובר בטענות בעלמא אשר לא זו בלבד שאינן מגובות בחוות דעת כלשהי, אלא אף נציגת הנתבעת 2 לא ידעה לנקוב בשמו של אותו שמאי אשר, כביכול, קבע כי מדובר ב"נזקים מופרזים".

10.        אציין, כי השמאי אשר בחן את הרכב מטעם התובע ביצע בדיקה זו ביום 26.4.11, ואילו תיקון הרכב בוצע ביום 3.5.11. אין ספק כי בפרק זמן זה היתה יכולה הנתבעת 2 לשגר שמאי מטעמה בכדי לבחון את הנזק שנגרם לרכב. זו בחרה בדרך שונה: "קיזוז" של רכיבים שונים, כיד הדמיון הטובה על כותב כתב ההגנה, בלא שהצביעה על שמאי כלשהו אשר ביצע בדיקה כלשהי לרכב או לתיק השמאות שניתן בעניינו.

11.        הנני דוחה מכל וכל את טענת הנתבעת 2 באשר לקיומו של "כתב קבלה ויתור ושחרור" החתום ע"י התובע. ראשית, אציין, כי סעיף 1 לאותו כתב שחרור מציין באופן מפורש כי תנאי מקדמי לויתור הינו "קבלת הסכום הנ"ל מאוויס". אין כל מחלוקת כי בסופו של יום התובע סירב לקבל סכום כלשהו מהנתבעת 2. עוד אציין, כי הנני מקבל את גרסת התובע ולפיה לא הוא החתום על אותו מסמך שצורף כנספח א' לכתב ההגנה. די בעיון חטוף בחתימת התובע על כתב התביעה והשוואתו לאותו נספח א' בכדי לחזק את הצהרתו בפניי. לא ראיתי מקום להתייחס לבקשת הנתבעת 2 באשר לצורך בבדיקה גרפולוגית של החתימה, שכן, כאמור לעיל, התובע סירב לקבל את הסכום שהוצע ע"י נתבעת 2.

12.        הנני רואה מקום להתייחס באופן מפורש להתנהלות הנתבעת 2 בתיק זה. דומה כי זו בחרה בדרך של ניסיון להוריד מגובה נזקים מוכחים הנגרמים לתובעים בדרך שאיננה מגובה בדבר. יתכן כי תובע אחר, מחמת שיקולי עלות ניהול הליכים משפטיים, היה מסתפק בסכום המוצע ע"י הנתבעת בכדי להביא לסיום ולסילוק כל סכום התביעה. יחד עם זאת, מדובר בנוהג פסול במספר מישורים:

            א.         הנתבעת, במקרה זה, לא טרחה  לשלוח שמאי מטעמה לבחון את הנזק לרכב.

                        ב.         הנתבעת, לא צירפה כל חוות דעת אשר תגבה את הצהרתה לפיה הפחתת הסכומים

נקבעה ע"י שמאי מטעמה.

ג.          נציגת הנתבעת 2 לא ידעה אף לנקוב בשמו של אותו שמאי מטעמה וודאי שלא להציג חוות דעת כלשהי.

אותם סכומים המצוינים בכתב ההגנה, דומה כי נקבעו באופן שרירותי.

13.        לאור האמור לעיל, אני מקבל את התביעה במלואה. אני קובע כי הנתבעים ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, סך של 10,479 ש"ח זאת בצירוף של הוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח, תוך 30 יום מהיום. אני מודע לכך שרכיב הוצאות המשפט אותו פסקתי איננו מבוטל, ואולם התנהלות הנתבעים כפי שפירטתי בפסק דין זה מחייבת הטלת הוצאות משפט בסדר גודל שכזה למען לא יישנו מקרים אלה בעתיד.